פרטיות

פרטיות ברשת

פרטיות ורשת האינטרנט, זה  דבר והיפוכו.

קשרי הגומלין ביננו, המשתמשים, לבין הרשת, אתרים, חברות ומפרסמים, הם חזקים. כל אחד נהנה, 
המשתמש מקבל גישה לתוכן מגוון, מעבר למה שבחר מלכתחילה, והרשת מספקת נתונים, אבל גם שואבת ממנו פרטים.
זה הקשר הבסיסי, המשתמש מוותר עלך חלק מהפרטיות שלו ובתמורה מקבל גישה למקומות שונים ברחבי הרשת.

כדי לשמור על הפרטיות למרות מערכת הקשרים הזו צריך להבין ולשמור על כמה כללים.

להבין את מערכת הקשרים הזו, הסרת הפרטיות היא המחיר.

החברות והרשתות, גם החברתיות, זקוקות נואשות למידע רב ככל הניתן על המשתמש. הן, החברות יוצרות צרכים.
החברות יוצרות תכנים מותאמים לרמת ההתעניינות של המשתמשים וכך מתהדק הקשר בין הרשת לבין המשתמש.

החברות, מעבר לתוכן, לומדות את העדפותיו של המשתמש מספקות, מציעות תכנים, צרכים ושרותים העשויים לעניין את המשתמש.

כל מה שאנו מעלים לרשת נשאר ברשת, תמיד לעולם.
אמנם ניתן לעשות פעולות מורכבות ומסובכות לנסות ולהסיר תוכן, אבל לרוב המוחלט של המשתמשים אין לא כלים ולא יכולת לעשות זאת.

“הקלות הבלתי נסבלת של האישור”, בכל יום אנו מאשרים לחברות ואתרים שונים להשתמש בפרטים שלנו.
כל מה שעלינו לעשות הוא פשוט ללחוץ על כפתור “אשר”, או אני מסכים לתנאים…

זה הכל, מכאן החברה שקיבלה את האישורים פועלת להעביר, לפעמים להציף אותנו בתכנים, חלקם מועילים וחלקם לא.

צריך לקרוא מידי פעם את מדיניות הפרטיות של איזה שהוא אתר כדי להבין מה הכוונה בתנאים.
לאחרונה ישנה תופעה שבה חברות ואתרים מבקשים גישה לחשבונותינו, האם זה הכרחי, לא תמיד.

ניתן להגביל את המידע ואת יכולת החדירה לפרטיות. חברות שונות למדו לקבל מאיתנו אישור גם לפרסם בשמנו.
זו אמנם תופעה חדשה, אבל היא מביכה מאוד, מכיוון שהחברים שלנו מקבלים הודעות לפרסום תוכן או הצעה לפרסום לא בשם החברה אלה כביכול בשמנו.
המטרה הזו, נועדה לצמצם את ההתנגדות של המשתמש, לאשר את החדירה לפרטיות.

לפני שלוחצים ” אשר”, לבדוק מה אנחנו מאשרים.